<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך מר יהודה</h1>
<h2>דף נא:</h2>
גרסינן בפרק אלו טריפות אמר רב יהודה אמר רב עמדה אינה צריכה (בדיקה) מעת לעת [בדיקה] ודאי בעי. הלכה אפילו (מעת לעת) [בדיקה] נמי לא בעי. ומר יהודה משמיה דאבימי [אמר] אחד זה ואחד זה צריך בדיקה. ונשאלה שאלה לרבותי על בהמה שנפלה ולא עמדה ושהתה מעת לעת ושחטוה ובדקוה במעיים ובריאה ובצלעות ובחוליות ומצאוה שלימה. וחוט השדרה לא בדקו, אלא מבחוץ בדקו השדרה ולא הרגישו בריעותא. וכך היתה עיקר השאלה הואיל ושהתה מעת לעת ויצתה מספק ריסוק איברים, אם נחזיקנה שאף מכלל נקובי יצתה. להלכה מדמינן לה דאפילו בדיקה לא בעי. או דילמא לעמידה מדמינן לה, אם שהה מעת לעת, כדין עמדה בתוך מעת לעת, דצריכה בדיקה. או להלכה מדמינן לה. ואם תאמר צריכה בדיקה, מי סמכינן אבדיקה דמבחוץ ונמצא שלימה. או דילמא לא נפקא מכלל ספק עד דפתח ופלי לה לשדרה (בדוק) לבדוק החוט. קרום של מוח צריך לבודקו או לא. אי אמרינן מידי דהוה אדרוסה [נ"ד ע"א] דמצרכינן מכפא דמוחא עד אטמא, הכא נמי כיון שהמעיים והחוט צריכין בדיקה ולא אמרינן שדרה וכפא מגינין וצריכין בדיקה. או דילמא שאני זיהרא דמקלי קלי, ובדרוסה הוא דחיישינן. דהא אילו האדים הבשר כנגד בני מעיים נמי חיישינן. אבל בנפילה לא חיישינן. או דילמא לא שנא. ובדבר זה נחלקו חכמי הדור. מקצתן היו מתירין ומקצתן היו אוסרין. ואחי הרב רבי מאיר מן המתירין. וטעם שלהן הואיל ושהתה מעת לעת יצתה לגמרי מכל ספיקי התלויין בנפילה בין דנקובי בין דפסוקי. דהא תנן [נ"ו ע"א] אם שהתה מעת לעת כשירה. ובגמרא אמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס וצריכה בדיקה. דוקא בעוף דהואיל ודרסה או טרפה או רצצה בהמה. מפני שבהכאה כזו שהיא בחזקה נתרסקו איבריה, אפילו שהתה שיצתה מכלל ריסוק מכלל נקובי לא יצתה עד שתיבדק. אבל בהמה שנפלה, הואיל ומעליותא זו גבה ששהתה מעת לעת, יצתה אפילו מכלל נקובה ושבורה ואינה צריכה בדיקה. דהכי גרסינן בפרק שור שנגח את הפרה ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי קדים מריה דתורא ושחטיה ולא שהתה מעת לעת ואמר רב נחמן אי (שקא) [שקל] מרא דהאי תורא קבא דקמחא וגמר בי מדרשא אם שהתה מעת לעת (כשירה) ושחטה כשירה ולא יפסיד תורא דשוי כמה קבי. אלמא אי שהייה ולא שחטיה בתוך מעת לעת אלא אחר כך כשירה. ומשמע בכל ענינים כשירה אפילו בלא בדיקה. וכן ההיא דאמר רב יהודה עמדה אינה צריכה מעת לעת, בדיקה ודאי בעיא, היינו טעמא דמשום תוך מעת לעת דלא עדיפה עמידה לאפוקי מכלל נקובי. [אבל שהתה מעת לעת עדיפא לאפוקי אפילו מכלל נקובי]. שאין להוסיף על הטריפות, מה שמנו מנו ומה שלא מנו אין להוסיף ולאסור מסברא. דהתורה חסה על ממונן של ישראל [נ"ז ע"א] ואין אומרים בטריפות זו דומה לזו וסומכין סמך על מה שפסק רבינו שלמה שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. מפי המורה ששון זל"ע. ומורי הישיש רבינו שמריה אסר. ועיקר [ראייה] דאייתי מהא דאמר אמימר משמיה דרב דימי מנהרדעא נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים מר זוטרא משמיה דרב פפי אמר כנגד כל החלל כולו. ומדקדק מורי מדקאמר נפולה שאמרו משמע דאמתניתין קאי דאיירי בנפולה. דאע"ג דאיירו בה אמוראי, רב יהודה ומר יהודה משמיה דאבימי וכן כולהו, לא אמרינן אנפולה דאיירו בה אינהו [קאי], אלא אמתניתין נפלה מן הגג, ומפרשי אינהו נפולה שאמרו. ותו אי אמילתיה דרב יהודה קאי הוה ליה למימר "בדיקה שאמרו צריכה כנגד כל החלל". עד כאן ראיית מורי הישיש. והמתירים אומרים דנפולה שאמרו קאי אדרב יהודה. והא דלא קאמר "בדיקה שאמרו", משום דלא מתני [לה שפיר] לישנא למימר "בדיקה שאמרו צריכה בדיקה". ואנפולה שפיר קא מתני לה. ודברי מורי הישיש נראין, ואומר אני דודאי אמתניתין קאי. דמדמצרכינן בדיקה ש"מ דלאחר ששהתה מעת לעת שחטה. דאי בתוך מעת לעת הא ודאי לא מהני בה בדיקה. דכל היכא דמיטרפא משום ריסוק איברים שהיא משמונה עשרה טריפות לא שייך בה בדיקה. דכיון דתוך מעת לעת היא אפילו בדקה ונמצאה שלימה טרפה. ואני הסודר אומר כלל זה בנפולה. כל היכא דאיכא תרתי למעליותא כגון עמדה ושהתה, מסתברא דאינה צריכה בדיקה. וכן עמדה והלכה דאיכא נמי תרתי עלויי, אפילו שחטה לאלתר אין לחוש לשום בדיקה. והיכא דאיכא תרתי לגריעותא, כגון נפלה ולא עמדה ולא שהתה ושחטה לא מהני בדיקה, (דהיינו) [והיינו] נפולה דמתניתין עמדה ולא שהתה, אי נמי שהתה מעת לעת ולא עמדה, צריכה בדיקה. ואברר דברי בעמדה ולא שהתה, אמר רב יהודה עמדה אינה צריכה מעת לעת, לפי שכבר יצתה מכלל נפולה, ועדיין מכלל נקובה ושבורה ופסוקה לא יצתה. הילכך צריכה בדיקה במעיים ובצלעות ובחוליות בשדרה ובחוט. ודין זה בשהתה ולא עמדה. דתניא בתוספתא [פ"ג ה"ו] נפלה מן הגג ונתרסקו איבריה או רצצתה חברתה ונתרסקו איבריה אם שהתה מעת לעת ושחטוה כשירה אם עמדה מיד בין כך ובין כך כשירה. עוד שנינו בתוספתא [פ"ג ה"ב] גבי עוף כי האי גוונא. קתני רישא דהיינו נפולה דבהמה דומיא דסיפא דריסוק עוף. מה כשירה דקתני גבי עוף בבדיקה אף כשירה דבהמה בבדיקה כדאיתא בשמעתין. אלמא אפילו היכא דמצרכינן בדיקה קתני כשירה בסתם. ואע"ג דאמר רב נחמן [ב"ק נ' ע"ב] אי (שקא) [שקל] האי גברא קבא דקמחא וגמר בבי מדרשא אם שהתה מעת לעת כשירה, על ידי בדיקה קאמר. והמתירים אומרים בלא בדיקה כשירה קתני. ואומרים שהתוספתא רישא וסיפא בלא בדיקה. וטעמא דלא בעי בדיקה, כדקתני עמדה מיד אפילו לא הלכה כשירה, דתו ליכא למיחש למידי, דיצתה מכלל כל ספק טריפות. ואיני רואה דבריהם. דהא רב יהודה "עמדה" קאמר והיתירא אתא לאשמועינן, לשמעינן עמדה מיד דלא בעי בדיקה אבל שהתה ועמדה בעי בדיקה. ולימא לעולם אינה צריכה בדיקה אלא אם כן שהתה ועמדה. מדלא קאמר הכי בעמדה ולא הלכה, לעולם בדיקה בעי לא שנא מיד ולא שנא שהתה ועמדה. ותו רב נחמן מאי טעמא קאמר אי גמר האי גברא אם שהתה מעת לעת. והא לא תני [נ"ו ע"א] שהייה אלא לגבי [עוף] ולא לגבי בהמה. ועלה איתמר א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ב"ר ינאי אחת זו ואחת זו ושהתה צריכה בדיקה. ונראה לפרש אחת נפולה דעוף ואחת נפולה דבהמה ושהתה צריכה בדיקה. וריב"א הלוי גריס להא דרבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אלעזר ב"ר ינאי דצריכין בדיקה. ואמתניתין קאי לפרושי דאע"ג דגבי עוף קתני כשירה מפרשינן לה "ובבדיקה". ורב נחמן עבד עובדא בשור כי מתניתין דעוף. אלא בהמה ועוף כי הדדי נינהו. ומה שהמתירים אומרים דהיינו טעמא דעוף צריך בדיקה כדקתני טעמא דרסה או טרפה בכותל או רצצתה חברתה. דוקא דריסה ורציצה מרסקין האיברים מחמת החבטה. ולהכי בעי בדיקה אפילו אם שהתה מעת לעת, ליתא, דהא בתוספתא תניא גבי בהמה כי האי גוונא, ולא מצינו חילוק בחבטה, בין רציצה ודריסה שעל ידי אדם ובהמה לנפלה ממקום גבוה, וזכרים המנגחים, ודכרי דפתקי גנבי, או מחייה אפלגא או בחוטרא אפסקת או קטרי. דכולהו כי הדדי נינהו. ולא אשכחן דפליג אדרבי אלעזר בן אנטיגנוס. ובהלכה לא אשכחן דפליגי להצריכה בדיקה. ובפרק התערובת בזבחים [ע"א ע"א] [גרסינן] נתערב בהן רובע ונרבע כלאים וטריפה ויוצא דופן וכו'. ובגמרא [ע"ד ע"ב] בשלמא כולהו לא ידיעי אלא טריפה אי דידע [לה] נשקליה ואי דלא ידע לה מנא ידע אמר ר' שמעון בן לקיש דעירבה בנפולה. ופירש רש"י נפלה מן הגג ותני לה גבי טריפות משום ריסוק איברים. וגם אם שחטה בתוך מעת לעת אפילו אם בדקה לאחר שחיטה בכל מיני טריפות טריפה. ואם שהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה בכל מיני טריפות וכו', עד נפולה נמי ליבדקה. ונראה אם יכולות כולן להלך אין כאן טריפות, דהא אמרינן הילכה אפילו בדיקה לא בעי. קסבר רשב"ל עמדה צריכה מעת לעת קודם שחיטה ובדיקה לאחר שחיטה. ואפילו אם הלכה צריך בדיקה. אבל הא לא סלקא אדעתיה למפרך ונשהינהו עד לאחר מעת לעת ונכשרינהו אף בלא בדיקה. דפשיטא [ליה] לבעל התלמוד דהיכא דעמדה בתוך מעת לעת ושחטה אי נמי שהתה מעת לעת ולא עמדה דדינו שוה אצל בדיקה. והא דלא פריך התם וליבדקינהו בהילוך. [משום] דבהליכה נמי סבירא ליה דבעי בדיקה בתוך מעת לעת. ומסקינן התם כולהו כרשב"ל לא אמרו, קסברי עמדה אינה צריכה מעת לעת. הילכה אינה צריכה בדיקה. ושהתה לא איירי [בה] התם, דודאי צריך בדיקה. ואי לאו דאשמועינן דהיכא דשהתה בלא עמדה דכשירה ובבדיקה, הוה אמינא דגריעא מעמדה בתוך מעת לעת. ורשב"ל דסבירא ליה היכא דהילכה צריך בדיקה, ההיא בעגל שנולד ביום טוב דמייתינן בשמעתא אי סבירא [ליה] דבית הרחם אין חוששין [לו] לריסוק איברים ניחא. ואי סבירא ליה דחוששין מוקי לה כגון שהפריס [ע"ג קרקע] והלך. (והיכא) [דהיכא] דהלך לרב נחמן לא צריך כלום, לרשב"ל פשיטא ליה דבדקינן להו. וקסבר צריך לבדוק אפילו היכא דאיכא תרתי למעליותא. והרי הלכות גדולות דמר יהודאי ורש"י [זבחים ע"ד ע"ב] שמצריכין בדיקה לשהתה. וכמו כן מצאתי בתוספות רבני צרפת והואיל וצריכה בדיקה (כדפירש רבינו) [כדפירשו רבותינו] יש לומר דאין השדרה מצלת ולא הצלעות מגינות על חוט השדרה בנפילה. ואפילו אם למראה עינים השדרה שלימה. דסבירא לי דהיכא דאיכא ריעותא דנפילה צריך לפלויי ולפתח השדרה. דהכי גרסינן בהכל שוחטין [י"א ע"א] מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא. ומייתינן מאיברי עולה וראשה, ושדרה לעומת העצה. ומסיק התם דאי חיישינן למיעוט דצריך לפלויי ולמיבדק בין בראש בין בשדרה כיון דאפשר בהכי. הילכך היכא דאתיליד ריעותא ובעיא בדיקה פתחינן ובדקינן אע"ג דאין רושם מכה נראה מבחוץ. והאי דקתני נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, מילתא דשכיחא נקט. וכפא דמוחא לא הצריך מורי בדיקה אצל נפולה. וראייתו מההוא גברא דטרייה לרישא דאסקינן [מ"ה ע"ב] דהא דאמר לוי נזמזמז מוחיה דְדֵין לאו משום דלא חיי אלא משום דלא מוליד. וחילוק זה חילק מורי בין דרוסה לנפולה. ולא הודו לו כל סייעתו. ונראה ודאי דצריך בדיקה. וגם המתירים אמרו אם צריך לבדוק הכל צריך לבדוק אף קרום של [מוח]. דסימנין דוקא קשין הן אצל נפילה שהן דקין וריקנין ואין כובד סומך עליהן. אבל בני מעיים כובד הגוף וקשר הצלעות כשנכפפין ונשברין מחמת החבטה נוחין לינקב. כן החוט נפסק מכח חבטה, השדרה מתפרקת מחוליותיה. האוסרים עמדו בדבריהם והמתירים לא חזרו בהם.
